ריח של התחלה
בלב נרגש ופועם זוכה אני לכתוב לך מעומקא דליבא. בטור הזה אשתדל בעזרת השם להאיר פינות חשוכות, להבליט את מה שלפעמים נראה לנו חיוור וחסר צבע בשגרת היומיום, ולחדד את ההבנה ששום דבר בחיינו אינו מובן מאליו – ויש לנו בחיים כל כך הרבה טוב, אם רק נסכים להתבונן.
רוח אלולית קרירה ומרעננת כבר נושבת מסביבנו, וקשה להאמין איך השנה הזו חמקה ועברה לה ביעף. "ימינו כצל עובר", אומר דוד המלך, והנה ריח של חדש עולה באפינו. ממש באופק מפציעה לה שנה חדשה, שנת תשפ"ז, שנולדת ובאה לעולם. "היום הרת עולם", זהו זמן של התחלות, של לידה, של התחדשות עמוקה.
ריח של נשמה חדשה
זוכרת את הבייבי שלך כשנולד? את הרגע הזה שבו מגישים את האוצר הקטן לזרועותייך? איזה ריח תינוקי, טהור ומזוכך היה לו. זהו ריח שאי אפשר לשכוח, ריח של נשמה חדשה שירדה לעולם.
זכיתי בשנה זו להיות נוכחת בלידת שניים מנכדי ב"ה; האחד נולד בערב פסח והשני בחודש תמוז. מיד לאחר הלידה, נתנה לי המיילדת להחזיק את התינוקי הזעיר. אני מערסלת אותו בזרועותיי, מריחה את הריח הניחוחי, הבראשיתי והטהור הזה, ומרגישה את כוח ההתחדשות של הבריאה כולה.
אני מודה, יש לי נטייה כזו גם בבית הספר: כשאני נוטלת לידיי את ערמת השכפולים מחדר המורים, אני אוהבת להריח את הדפים שרק עכשיו הודפסו. הם עדיין חמים וטריים מהמכונה. לפני רגע הם היו סתם דפים ריקים, חסרי כל משמעות, ועכשיו "נולדו" לי דפי שכפול בעברית, מלאים בתוכן ומוכנים ללמידה. למה אני משתפת אתכן בזה? כי גם הדפים האלו מזכירים לי את סוד ההתחלה.
דף חלק בכל בוקר מחדש
ואם בהתחלות עסקינן, אני רוצה לומר כמה מילים על היכולת המדהימה והרחמנית שנתן לנו הבורא: הזכות לפתוח דף חדש. "מה שהיה – היה, העיקר להתחיל מהתחלה," כך לימד אותנו רבי נחמן. שנה חדשה נראית באופק, אבל ההתחדשות לא שמורה רק לחודש תשרי. בדיוק כמו שיש לנו אפשרות לפתוח דף חדש כל חודש (ולא בכדי אצל עדות מסוימות נוהגים לציין "יום כיפור קטן" בכל ערב ראש חודש), כך גם בכל שבוע אנו מתחילות ביום ראשון מסע חדש. זהו מסע שבועי של חיינו, שמאפשר לנו לכתוב על דף חלק.
יתרה מכך, כל בוקר שבו אנו פוקחות את עינינו הוא הזדמנות פז להתחיל הכל מבראשית. לא בכדי הדבר הראשון שאנו אומרות בבוקר הוא "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ… בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". על איזו אמונה מדובר כאן? על האמונה שהשי"ת מאמין בך ובי! הוא מאמין שננצל את ההתחדשות הזאת, שנקום ונתחיל ברגל ימין את עבודת השם שלנו, כדיו הכתובה על נייר חלק ונקי ללא רבב.
האומץ לסלוח גם לעצמנו
ומה קורה כשאנחנו מועדות? הרי כולנו בשר ודם.
גם אם הייתי לחוצה הבוקר, כעסתי וצעקתי על בעלי או על הילדים ללא מחשבה רק כי איחרנו להסעה, גם אם איבדתי את הסבלנות בסוף יום מתיש, גם אם נפלתי ברוחניות, פגמתי בשמירת הלשון, או חלילה חיללתי שבת ח"ו – יש בידי בכל רגע נתון את הכוח לעצור, להתחרט ולבקש סליחה. זוהי חובה. אך לא פחות מכך, חובה עלינו לדעת לסלוח לעצמנו, לנער את האבק ולהתחיל שוב. לא לשקוע בייאוש, אלא להאמין ביכולת שלנו לתקן.
בואי ננצל את הזדמנות הפז שאלוקים נתן לנו לפתוח דף חדש. נמלא אותו במעשים טובים, בעין טובה, ובפרט מול האנשים הקרובים אלינו מכל – בני המשפחה שלנו. כי דווקא שם, בתוך ארבעת הקירות של הבית, מול הילדים ובן הזוג, שם מתחבא הקושי האמיתי ושם מונח הניסיון הגדול מכולם.
שנזכה לנצל הזדמנויות ולהתקרב להשי"ת.
שִׁמְשָׁהּ של שנה חדשה עולה בחלוננו
להתחיל מחדש
מרגש ממש!
נצלי את הזדמנות ההתחלה לעשייה מבורכת וגדולה
