לשם שינוי – הכנה לראש השנה
הימים הללו שלפני ראש השנה כל כך גדולים. ההכנות, התפילות, הבקשות, ולא נתעלם מהבישולים, האפיות, הניקיונות… תודה לד' ב"ה.
הרחם שכולו רחמים
בראש השנה אנו נבראות מחדש, ממש כמו שכתוב בתפילה: "היום הרת עולם". הרת עולם מלשון הריון, וקודם לזה אלול. בחודש אלול אנו כביכול ברחם, לשון רחמים: עטופות, שמורות, מלוטפות ע"י ידו הגדולה והרחומה של אלוקים. אכן, חודש הרחמים והסליחות הוא חודש אלול והוא ההכנה לקראת הלידה שלנו.
בל נשכח את חיי העובר ברחם אימו כמו שביקש איוב: "מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני" – הימים שהייתי ברחם אימי כמו שמתארת הגמרא: שנר דלוק מעל ראשו, צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, ומלאך מלמדו את כל התורה כולה. "בהילו נרו עלי ראשי", זהו איוב המתגעגע לימים הטובים שד' שמר עליו והאיר את דרכו בהיותו עובר.
בימים הללו, הימים הנוראים, המכונים גם הימים הנחמדים, חודש המתנות, היות והמלך בשדה, בהם הקירבה לאבא שבשמיים כל כך גדולה "דרשו ד' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב".
ויש כאן עוד יסוד חשוב מאוד בהקבלה להריון ולתקופה זו: אין דבר שעובר שינויים כל כך מרחיקי לכת כמו עובר. ממה העובר נוצר ולאן הוא מגיע לאחר תשעה חודשי הריון, כמה שינויים והתפתחויות הוא עובר. לראות, להתבונן ולא להפסיק להתפעל מ"מה רבו מעשיך".
הכנה לראש השנה מתחילה מהבית הפנימי
חודש אלול הוא חודש השינוי. שינוי יכול להיות גם במשהו מזערי, כמו בין אדם לחברו, ובעיקר בתחום המאתגר הזה. על אחת כמה וכמה כשמדובר במשפחה הגרעינית שלך, ששם יש כל כך הרבה ניסיונות וקשיים. מטבע הדברים, כאשר נמצאים הרבה יחד, מתרגלים זה לזה, פחות מתביישים אחד מהשני, והנפילות רבות… לשון הרע, חוסר כבוד, הלבנת פנים ועוד. כן, ישנה עבודה רבה שאי אפשר להתעלם ממנה.
יש לי בן, שהוא כמובן, מהדור החדש, ויש לנו קונפליקטים לרוב. שמתי לב, שכאשר אני מעירה לו המון (ולפעמים יש אוזניים לא רצויות שמקשיבות), זוהי ממש הלבנת פנים, והשמאל הדוחה היא החזקה והדומיננטית. אז לאן נעלמה יד ימין המקרבת? זוהי ממש דוגמא לחשבון הנפש ולשינוי המתבקש.
לבחור בשינוי
אמנם קל לנו לברוח לתפילות, לפרקי התהילים, לקברות צדיקים וכו'. בל נשכח שזוהי אסטרטגיית ההטעיה של היצר הרע, להשכיח מאיתנו את העיקר ואת מה שד' דורש מאיתנו.
כחלק מתהליכי הכנה לראש השנה, חשוב להבין כי חודש אלול פירושו להיות מחוברת לנקודת השינוי שלי שהיא לב ליבם של ימים אלו. בסופו של דבר, כל שאר הדברים שאנו עושים בימים אלו: השופר, הסליחות, אכילת הסימנים של החג וכו', באים לסייע לנו בתהליך השינוי, שכן הם לא העיקר, אלא הם הזרז שיביא אותנו לשינוי המיוחל.
לכך ראיות רבות, כמו שנאמר בהושע: "קחו עימכם דברים ושובו…". כדי לשוב צריך לקחת. ועוד נאמר: "כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה…" (יחזקאל).
על השופר כותב הרמב"ם: "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב היא, רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, חפשו מעשיכם וזכרו בוראכם… ויעזוב כל אשר מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".
לבנות תשתית של התחדשות
המצווה הראשונה שנצטווינו עליה היתה מצוות קידוש החודש. מצווה זו היא תשתית הרעיון. עם ישראל משולים ללבנה, שתמיד נמצאת במצב של שינוי: ישנם ימים של "כסה", שהיא מכוסה ובלתי נראית לעין, וישנם ימים שהיא בשיא יופייה וגודלה, אך היא תמיד משתנה. זהו הזמן לקדש את החידוש והשינוי, להשתדל להיות טובה יותר, ולו בגרגר קטן של שינוי. לעומת עם ישראל, אומות העולם מונים לחמה, שהיא תמיד באותו גודל ובאותה צורה כפי מה שהם אומרים "קבלו אותי איך שאני", בלי עבודת המידות, בלי חישוב מסלול מחדש.
לסיכום הדברים:
שנה מלשון שינוי.
שינוי עם התקדמות, שינוי שמגיע בעקבות חשבון נפש זוהי התכלית בימים אלו,
בהצלחה!
