אילת אהבים – מחמיא לי

אם אין אני לי מי (יחמיא) לי?

נסי להיזכר מתי לאחרונה קיבלת מחמאה?' שאלתי את עצמי בלב.

'אממ… רגע', ניסיתי לדלות זיכרון,

'נזכרתי! לפני מספר ימים בעלי אמר לי שהאוכל טעים.'

'יפה' הקול הפנימי שלי המשיך לאתגר אותי, 'ומי עוד…?'

'זהו', הודיתי ביני לבין עצמי, אני פשוט לא זוכרת מה היה קודם.

לצערנו הסביבה לא תמיד זוכרת לפרגן ולתת מחמאות באופן תדיר (מחוסר תשומת לב, זמן, הרגל, חשיבות וכו')

אז מה עושים?!

הכל מתחיל מבפנים

במקום לחכות שיחמיאו לך (למרות שזה גם נצרך וחשוב) דברי על עצמך ואל עצמך בצורה חיובית. כתוצאה מכך, האהבה, הערך, והביטחון העצמי שלך ינסקו למעלה. המסר הזה יהדהד אוטומטית גם לסביבה, ואז, כמו השתקפות במראה, הסביבה תסתכל ותתייחס אלייך בהתאם.

רגע של התבוננות פנימית

הקיפי מתוך הרשימה מעלות ומחמאות שיש בך (מינימום 20):

אופטימית, אינטליגנטית, אמיתית, אחראית, אצילית, בעלת טעם טוב, גישה לילדים, דייקנית, זריזה, חברמנית, חיננית, חכמה, חרוצה, חייכנית, יצירתית, כנה, לבבית, מסודרת, מקורית, מתמידה, נקייה, סבלנית, עדינה, צנועה, בעלת קסם אישי, רחמנית, שמחה, תמימה, בעלת ידי זהב, מבשלת טוב, ציירת, בעלת שפה עשירה, שרה יפה וכו' (מוזמנת לכתוב לי כדי לקבל את הרשימה המלאה למייל).

אם אין אני לי – תרגיל מעשי באהבה עצמית

אחרי שחייכת לעצמך בהנאה מהרשימה שערכת, קחי דף וערכי טבלה. בכול שורה רשמי מעלה אחת, ובאותה שורה, בטור הסמוך, רשמי היכן זה בא לידי ביטוי בחיי היומיום. לדוגמה: לצד כישרון בעיצוב רשמי "ערכתי את שולחן החג/ השבת בצורה נפלאה", כך מלאי את כל הטבלה.

חשוב לציין שלא חייב לחפש אירוע דרמטי ומשמעותי, אדרבא, שההתבוננות תתמקד דווקא בדברים הקטנים והיומיומיים.

בלילה לפני השינה התבונני ברשימה ודמייני בעיני רוחך את האירוע שכתבת. תני לרגשות ולתחושות הטובות שהיו בך להתפשט בגוף והניחי לעצמך להירדם איתן. מידי יום בצעי את התרגיל על שתי מעלות אחרות שיש בך, עד לסיום הטבלה. ( ניתן לחזור על כול הטבלה מחדש באירועים אחרים).

תרגיל זה מצוין להטמיע את התכונות בתוכי ולהעלות אותם למודעות ולהגביר את האהבה העצמית בי.

חלון גו'הרי

בעולם הטיפול ישנו כלי פסיכולוגי שנועד לתרגול והבנה של מודעות והתפתחות אישית. לפי המודל, יש ארבעה אזורים, המתחלקים לפי "מה שידוע לי" ולפי "מה שידעו לאחרים" והם:

1. האזור הפתוח – ידוע לי וידוע לאחרים.

2. האזור העיוור – לא ידוע לי וידוע לאחרים

3. האזור החבוי – ידוע לי ולא ידוע לאחרים

4. האזור הלא ידוע – לא ידוע לי ולא ידוע לאחרים

אתמקד כאן בשני האזורים הראשונים: הפתוח והעיוור.

האזור הפתוח שלך הוא כל מה שאת יודעת על עצמך ומוכנה לחלוק עם הסביבה, כגון: אני חרוצה, מסודרת ובעלת חוש הומור. ככול שאלמד יותר דברים על עצמי, (כפי שעשינו בתרגיל הקודם) ואחלוק את הידע הזה עם אחרים האזור הפתוח יגדל .

לעומתו, האזור העיוור כולל תכונות שאני לא יודעת על עצמי אבל הסביבה רואה בי. כאשר אני מקבלת פירגון מהזולת על עצמי, האזור העיוור אצלי מתקטן והפתוח גדל, וככל שאני מודעת לחוזקות שבי האהבה העצמית אצלי גדלה פי כמה וכמה.

(לאמיצות בלבד – מי שמסוגלת לשמוע מהאחר גם את החולשות שלה ויודעת לשפר את הטעון שיפור יכולה להפוך את החולשות לחוזקות ולהוסיף אותן בהמשך לאזור הפתוח).

על מנת להכיר את האזור העיוור שלך ולהגדיל את האזור הפתוח, בקשי מהסביבה המורחבת (בעל, ילדים, אחים, הורים, חברות, שכנות, קולגות בעבודה, וכו') שירשמו לך בכתב ידם את המעלות שהם רואים בך, אבל לא באמרה סתמית כמו "את אמא טובה", אלא באופן מפורט וספציפי. (מי שנבוכה לבקש, יכולה לומר בשמי שזה רק תרגיל שהמטפלת ביקשה בכתבה לצורך הלימוד).

באופן טבעי, בחלק מהדברים את תראי חפיפה מדויקת בין מה שרשמת על עצמך ומה שרשמו עלייך (האזור הפתוח) אך היכוני היכוני לחלק המפתיע באזור העיוור, בו תגלי מעלות שלא ראית וחשבת בכלל שקיימות בך.

אז היידה קדימה לעבודה, התחילי לרשום, יש בך המון טוב.

בהצלחה!

דברי אל עצמך בצורה חיובית.

המסר הזה יהדהד אוטומטית גם לסביבה, ואז, כמו השתקפות במראה, הסביבה תסתכל ותתייחס אלייך בהתאם.