עת לעשות – אימה בשחקים

כשברגע אחד של פחד 180 נשמות זעקו לבורא עולם "הצילני"

צירוף מקרים נדיר הוביל להצלה פלאית. יש רק מילה אחת שיכולה להגדיר את מה שאירע: נס. "נודה לך ה' אלוקינו, ונספר תהילתך, על חיינו המסורים בידיך, ועל נשמותינו הפקודות לך, ועל ניסיך שבכל יום עמנו."

הפיקדון היקר ביותר: בידיים הבטוחות של הבורא

כדי להבין את משמעות הדברים, למה הדבר דומה?

אדם נוסע לחוץ לארץ ומפקיד אצל שכנתו יהלום יקר ערך לשמירה. במשך כל הזמן הוא דואג: האם הדלת שלה נעולה, והיא שומרת עליו כראוי? האם היא הניחה אותו במקום בטוח, הרחק מהישג ידם של ילדים? הוא נמצא במתח ובדאגה מתמדת לגבי השמירה על היהלום. אבל כשאנחנו אומרים: "ועל נשמותינו הפקודות לך", אנחנו בעצם מודים לקדוש ברוך הוא ומפקידים את נשמותינו בידיו, לא בידיה של שכנה, אלא בידיו הרחמניות והבטוחות של בורא העולם. אם נתבונן במה שקרה במטוס, כאשר 180 אנשים ניצלו, נגיע למסקנה פשוטה ועמוקה: אין לנו על מי להישען אלא על הקדוש ברוך הוא, ואנו יכולים להפקיד את נשמותינו בידיו הרחמניות.

החיבוק של אבא ברגעי משבר

ומה היה אומר לנו הבורא אילו היה מדבר איתנו באותם רגעים?

נחשוב על אבא שאינו יכול לדבר עם בנו, ופתאום ניתנת לו הזדמנות לדבר איתו. האם באותו רגע הוא יבחר להוכיח אותו? האם יתחיל לפרט לו את כל הטעויות שלו? ודאי שלא. הוא פשוט יחבק אותו. דוד המלך אומר בתהילים: "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך." דוד המלך מתאר את עצמו כאדם שאיבד את דרכו, כתועה שהלך לאיבוד, והוא אומר לקדוש ברוך הוא: אני סומך עליך שתבקש אותי, שתמצא אותי.

ייתכן שזהו המסר שהקדוש ברוך הוא ביקש לומר לנו דרך הנס הגדול שאירע במטוס. באותם רגעים של בהלה ופחד, כאשר האנשים עמדו מול סכנה ממשית, זעקו כולם למעשה דבר אחד: "השם, הצילני!" דווקא ברגעים כאלה מתבררת לאדם האמת הפשוטה ביותר – אל מי הוא פונה באמת.

בין אינטרס לביטול: מציאת הקשר האמיתי

כשמדברים על הקדוש ברוך הוא ועל התורה, צריך להבין עד כמה קטנה ההשגה שלנו. אדם יכול ללמוד מאתיים שנה, לשבת בתוך מאורה ולהתעמק בתורה, ועדיין לא לדעת אפילו קצה קצהו של אפס קצהו מגדלותו של הקדוש ברוך הוא. ובכל זאת, קיימת לעיתים תחושה אצל האדם שהוא כבר יודע מי הוא הקדוש ברוך הוא, והוא אפילו מרשה לעצמו לדבר בשמו. אבל האדם אינו מבין באמת את גדולתו ואת דרכיו של בורא העולם. על פי גדולי הראשונים, האדם רחוק מאוד מלהבין את דרכי השם.

הרמב"ן, מגדולי הראשונים, מסביר בהקדמתו לשער הגמול יסוד שדורש מאיתנו התבוננות עמוקה: אנחנו באים לעולם הזה, חיים בתוך חברה, מפתחים רצונות ושאיפות, אך לא תמיד יודעים באמת מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו. גם הקשר שלנו עם הבורא עלול לפעמים להיות קשר שאינו אמיתי לגמרי.

לדוגמה, אדם פונה לקדוש ברוך הוא מפני שהוא זקוק לרפואה, רוצה ילדים, פרנסה או דבר אחר. הוא פונה אליו מתוך צורך מסוים, מתוך אינטרס. הוא אינו מתקרב מפני שהוא מכיר בכך שהקדוש ברוך הוא הוא המלך, אלא מפני שהוא זקוק למשהו. במקום שאדם יהיה בטל לבורא העולם ויקבל עליו את מלכותו, הוא עלול ליצור קשר המבוסס על תלות, וזו דרך מוטעית. גם אדם שלומד תורה מתוך תפיסה כזו עדיין אינו בהכרח מבין את הקדוש ברוך הוא ואינו מבין את רצון השם.

הכול מכוחו: כוח המחשבה והתפילה

צריך להבין שכשאנחנו מדברים על בורא עולם, אנחנו מדברים על מי שמחיה את כולם. הוא הזן והמפרנס את כל הנבראים – בים וביבשה. הוא שמחזיק ומקיים את כל הבריאה כולה: את ההרים, את השדות, את הכרמים, את כל מה שקיים בעולם. אין פרט בבריאה שעומד בפני עצמו. הכול מתקיים מכוחו של הקדוש ברוך הוא, והוא שמחייה, מקיים ומחזיק את העולם בכל רגע ורגע. כאשר אדם מגלה מי הוא הבורא ומגיע לקרבת השם, משהו עמוק משתנה בתוכו. האדם צריך לעורר את ליבו ולהבין: "בשבילי נברא העולם."

העולם הזה אינו מתקיים סתם כך. לכל אדם יש תפקיד ויש השפעה, וכל אחד ואחד מאיתנו יכול להשפיע על העולם כולו. המשיח מחכה לי, מחכה לך, ומחכה לכל אחת ואחת מאיתנו. יש לנו כוח להשפיע, כוח לשנות, כוח להתקרב אל הקדוש ברוך הוא ולהביא את העולם למקום מתוקן יותר.

קראנו בפרשת השבוע, פרשת בראשית. בפרשת בראשית אנו קוראים על בריאת האדם הראשון, ובאותו זמן נבראו גם מזיקים ושדים. מובא במדרש כי מתושלח הגיע וחקק את שם השם המפורש על מקלו, ואז כולם ברחו. לאן הם ברחו? לאנטארקטיקה, לאוקיינוס, להרים ולמקומות נידחים שאדם אינו יכול לראות אותם. אמר אבא בנימין: "אין עין יכולה לעמוד מראות המזיקים." בזוהר הקדוש מובא תיאור של מראם ושל צורתם, ובו תיאורים שונים של אותם מזיקים. אך יש כאן נקודה עמוקה הרבה יותר: לקליפות ולמזיקים יש כוח, אך גם למחשבה של האדם יש כוח לבטל אותם.

לכן אנו מוצאים שבבוקר שורה רוח רעה על הידיים, ואפשר לסלק את רוח הטומאה הזאת באמצעות נטילת ידיים. זו רוח שיש בה כוח להזיק, עד כדי כך שאם היא נוגעת בלחם, יש חשש שהלחם אינו ראוי לתינוק. זהו גם הטעם המובא לכך שהנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו. ומכאן אנחנו יכולים להבין עד כמה גדול כוח המחשבה, ועד כמה יש לאדם יכולת להשפיע.

קול הנשמה ברגע האמת

ובכן, היה כאן כוח מחשבה עצום שהתחבר לנס שאירע באותו זמן. דווקא ברגעים שבהם נדמה שהכול תלוי בכוחות הטבע ובמציאות הפיזית, מתברר שלמחשבה, לאמונה ולפנייה אל הקדוש ברוך הוא יש משמעות עצומה. אם נתבונן באותו אירוע של אימה שהיה בשחקים, נבין שבאותו רגע גם אנשים שהיו רחוקים מאוד מהיהדות – כולם זעקו לבורא העולם שיציל אותם. ברגע של סכנה, כאשר האדם מרגיש שאין לו על מי להישען, מתגלה בתוכו קול פנימי ועמוק שפונה אל הבורא: "השם, הצילני." וזה אולי אחד המסרים הגדולים של אותו נס: הקשר עם הקדוש ברוך הוא קיים בכל אדם. לפעמים הוא מכוסה בשגרה, בהרגלים, בהסחות הדעת ובתחושה שהאדם מסתדר בכוחות עצמו. אבל ברגע האמת, כשהכול מתערער, הנשמה יודעת אל מי לפנות.

בכוח המחשבה של כל נוסעי המטוס הייתה תפילה אחת עצומה: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד", "אנא ה', הושיעה נא". זו הייתה זעקה שפרצה מליבותיהם של אנשים, מעומק נשמתם, ברגע שבו הבינו שאין עוד מלבדו. אין אדם שיכול להציל אותם ברגע כזה. רק הוא יתברך שמו.

למעלה ולמטה: חיבור שמביא ישועות

ובמקביל, בכוח שהיה למטה, בארץ, כאשר עם ישראל אחז בארבעת המינים והתפלל, הייתה כאן תפילה נוספת. ארבעת המינים הם סוד גדול, ובמסורת ישראל יש בהם עניינים של הרחקת המזיקים והמקטרגים מעם ישראל. כך הופעל כביכול כוח מלמעלה וכוח מלמטה – כוח התפילה, האמונה והזעקה של יהודים בכל מקום. והתחושה הייתה שהסיטרא אחרא נחלשה, משום שהתרחש כאן דבר שלא ניתן היה להתעלם ממנו: ניסים גלויים, שהעולם כולו דיבר עליהם. שם ה' התגלה בעולם. כל העולם ראה שיש כאן כוח מיוחד שניתן ליהודי – הכוח לפנות אל בורא העולם, להאמין בו ולזעוק אליו מעומק הנשמה. נס ההצלה הזה היה עצום ביותר.

ולכן, כשאנחנו נבין באמת איזה כוח יש לנו, נרים את הגלילה, נפתח את הלב ונאמר: "ריבונו של עולם, אולי אני ישנה, אבל ליבי ער לעבודתך. ליבי אש באהבתך. רוש לי יד, ריבונו של עולם. רק אתה תומך גורלי."

אותה זעקה שנשמעה מליבותיהם של מאה ושמונים איש בשחקים, זו אותה זעקה שיש בכוחה לפתוח שערי שמיים ולהוריד ולהשפיע ניסים על האדם, כאשר האדם מכניס את כל כוונתו במילים: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד." זה אותו אבא שבשמיים שהיה לאברהם, ליצחק וליעקב, אבותינו הקדושים. זה האבא שהוציא אותנו ממצרים וקרע לנו את הים, שהוליך אותנו במדבר ונתן לנו את המן. אותו אבא מאז בריאת העולם ועד עצם היום הזה, אבא שבחר בנו מכל העמים, שלא עזב אותנו ולא יעזוב אותנו לעולם. ונזכה לגאולה קרובה במהרה בימינו.

הרימי את הגלילה, הרימי את כל המחסומים, ותאמרי לבורא עולם: "לישועתך קיוויתי ה'." כי כשאת מרימה את עינייך לשמיים ומביטה אל בורא עולם, את מגלה מחדש את הכוח שיש לך – הכוח להאמין, הכוח להתפלל, הכוח לפתוח את הלב, ומתוך כך לזכות לראות ניסים וישועות.